התפרצויות זעם אצל ילדים הוא דבר נפוץ, אין הורה שלא חווה מהילד צעקות, השתוללות, בעיטות ולפעמים גם אלימות וקללות מצד הילדים בעת ההתפרצות. היתרון הוא שבמרבית הפעמים, אפשר בעזרת שינוי אצלנו לשנות את המצב הזה בקלות ובמהירות רבה!
אני לא חושבת שיש הורה שלא חווה או שמע על הרגע הבא: הלכתם יחד לקניון, אכלתם נהנתם וצחקתם ביחד. ואז בשניה לפני שיצאתם מהקניון הוא מבקש רק עוד משחק אחד קטן. את אומרת לא, כי הגיע הזמן לסיים ולנסוע הביתה והוא מבחינתו לא מוכן לוותר, הוא בשלו רוצה את המשחק.
תוך שניות המצב מתלהט ומאווירה כייפית ושמחה האווירה משתנה לשדה קרב שלא משנה באיזו דרך תלכי סביר להניח שתעלי על מוקש.
מהם הגורמים להתקפי הזעם ואיך אפשר להתמודד איתם? בואו נעשה סדר.
מהם הגורמים להתקפי זעם?
ילדים לקראת גיל שנתיים מגלים לאט לאט את היכולת להיות נפרדים מאיתנו, שהם יכולים לקבל החלטות על דברים מסוימים כמו למשל הגוף שלהם, הצרכים שלהם, היכולת לומר "לא" להצעות שלנו או דרכי הפעולה שאנחנו נאפשר. במקביל לנפרדות הם עדיין זקוקים לקרבה ושייכות מצדנו ההורים. הקונפליקט יוצר אצלו תסכול רב– היכול להתבטא בהתקפי זעם.
הילד למעשה נראה שולט ובעמדת כוח – אך עמוק בפנים הוא מרגיש מתוסכל, מבוהל מהעוצמות שלו, פוחד ולא יודע כיצד לווסת את כל סערת הרגשות הזו. חשוב להבין שבזמן ההתקף גופו מוצף באדרנלין ובקורטיזול – הורמונים אלו לא מאפשרים למידה. לכן, לא יעזור אם תנסו להסביר או לדבר אליו בצורה הגיונית בשלב זה. התקפי הזעם יופיעו בעיקר במצבי תסכול וחוסר שביעות רצון מצד הילד או בסיטואציות בהן התנהגות דומה בעבר סיפקה לו
תוצאות רצויות למשל כאשר קיים חוסר התאמה בין רצון הילד לבין דרישת הסביבה או ההורים, ז"א שאנחנו ההורים לא מוכנים לספק לו את מה שהוא רוצה באותו הרגע. גם אירועים חריגים, שינויים בחייו של הילד, יחסים בין אחים וחוסר גבולות, מצבים בהם צורך פיזי (כמו רעב, עייפות, צרכים) או צורך רגשי לא מקבלים מענה – קיים סיכוי גבוה יותר להתקף זעם.
מה עובר על הילד בזמן התקף זעם?
לרוב ההורים יחוו את הילד כ- שולט ובעמדת כוח. אך עמוק בפנים הוא מרגיש מתוסכל, מבוהל מהעוצמות שלו, פוחד ולא יודע כיצד לווסת את כל סערת הרגשות הזו. הוא לא יודע איך להתמודד עם מה שקורה וזו הסיבה שהוא זקוק לקרבה שלנו בעת ההתקף. הוא מרגיש תחושת לחץ ובדידות - תחושה שהוא לא מובן לאף אחד, לא מצליח להסביר את עצמו: מה הוא רצה או מה הוא מרגיש.
חשוב להבין שבזמן ההתקף גופו מוצף באדרנלין ובקורטיזול – הורמונים אלו לא מאפשרים למידה (אזורים אחרים במוח).
לכן, לא יעזור אם תנסו להסביר או לדבר אליו בצורה הגיונית בשלב זה.
כל המידע על תהליך הדרכת הורים יחד איתי נמצא בקישור הבא:
המלצה: הנה 6 צעדים שיעזרו לכם להתמודד ביעילות עם התקפי הזעם :
1. לא להיבהל מהתקף הזעם: ילד שנמצא בהתקף זעם רוצה להרגיש שההורה שלו בטוח בעצמו ולכן תגובתנו צריכה להיות עניינית, רגועה ולא מתפרצת גם אם המצב מאוד מתסכל.
כשאנחנו רגועים בזמן התקף הזעם - אנחנו מקבלים את הרגש שלו ומאפשרים לו ללמוד איך לווסת את הרגש ואת תחושת התסכול שהוא מרגיש כרגע.
2. לשבת מולו (כן גם באמצע החניון או הקניון): כשאנחנו עומדים בזמן שהם שוכבים על הרצפה הסיטואציה שנוצרת היא שאנחנו מסתכלים עליהם מלמעלה והתחושה קצת מאיימת ומרתיעה. שבו מולם והביעו משפט אמפתי המביע את הרגש שהם חווים עכשיו: "אני רואה שאתה מאוד כועס, זה בסדר אני כאן איתך".
3. הפוקוס הוא לא על איך אני אסיים את התקף הזעם הכי מהר - אלא איך להיות איתו בקושי: כשהפוקוס שלנו הוא על איך לסיים את התקף הזעם הכי מהר שאפשר, אנחנו בפועל נחפש לאפשר לו את מה שרצה רק כדי לסיים את הבכי והתסכול שלא יחווה רגש קשה כל כך. לפעמים גם תגובות של כעס וצעקות יגרמו להגברת התקף הזעם ולא באמת מרגיעים את הילדים.
כך או כך דרכי הפעולה שלנו, ההורים, מלמדים את הילדים שקשה לנו להתמודד עם ההתנהגות ועם הרגש הקשה. כך לאורך זמן נוצרת למידה שהתקפי הזעם היא דרך התנהגותית מקובלת.
לעומת זאת, כשאנחנו נעזור להם לקבל את הרגש וללמוד איך לווסת אותו, תדירות ועוצמת התקפי הזעם יחלפו הרבה יותר מהר.
4. מגע, חום ואהבה לצד עידוד אמיתי המשלב ערך שחשוב לנו שהוא ידע שקיים בו:
הציעו לו חיבוק, מגע, תחושת חום ואהבה. ישנם ילדים שהחיבוק והמגע ירגיע אותם ויש ילדים שהם מסוגלים להירגע רק מעצם הנוכחות ההורית והחיבוק יגיע לאחר מכן. אל תוותרו עליו, בדרך הזו הילד לומד שאתם כאן בשבילו גם כשקשה לו ומקבלים אותו בדיוק כפי שהוא, ללא תלות בהתנהגות (כי התנהגות ניתנת לשינוי).
לאחר שנרגע - חשוב לעודד אותו על היכולת שלו להתגבר. ילדים בגיל הרך לומדים מי הם ואיך להתנהג בעולם דרך התגובות שלנו, ההורים. עידוד אמיתי המחזק את הילד ומראה לו שאנחנו רואים אותו והוא מוערך - מחזק באופן ישיר את התגובות החיוביות ומפחית התנהגות שלילית.
5. עודדו שיח רגשי על התקף הזעם - 4 שאלות שיעזרו לך:
לפעמים קיים פחד שאם נזכיר את התקרית, היא תחזור על עצמה. אך במבחן המציאות - הימנעות אינה פותרת את הבעיה האמיתית אלא רק מעניקה אווירת שקט זמנית. בעזרת שיח על הסיטואציה, נוכל ללמד אותו לבטא את תסכוליו בדרך מילולית.
כשאנחנו כועסים אנחנו לא באמת פנויים ללמידה או לשיח וכך גם הילדים שלנו לכן אני ממליצה לשבת יחד בזמן רגוע ולשאול אותו 4 שאלות:
מה קרה היום בקניון שגרם לך לבכות?
מה הרגשת?
הביעו משפט אמפתי לכל רגש שיעלה "אני מבינה שהיית מאוד (כועס, מתוסכל, עצבני).... מה יעזור לך? או - מה אתה צריך ממני כשאתה כועס מאוד?
בפעם הבאה שזה קורה, איך תוכל להגיב אחרת? עודדו דרך אחרת להתמודדות והגדילו את האפשרויות הקיימות להתמודדות אחרת.
6. יצירת תגובה אמפתית תוך דגש על עקביות והתמדה- עלינו להיות עקביים ולשים לב לנאמר על ידנו בזמן ולאחר ההתקף וליצור עקביות בתגובות שלנו.
כלומר, לא נשנה את דעתנו רק כדי שהילד יירגע ונקבל שקט.
חשוב גם לא להציע פשרות שיסיחו את דעתו ולא לנסות לעבור הלאה, אלא באמת לתת לו את הזמן שלו להוציא ולשחרר את כל מה שהצטבר.
והנה הטיפ הכי חשוב: יהיו פעמים שפשוט לא נצליח לעזור. זה בסדר, זה קורה לכל אחד מאיתנו. לאחר מכן כשאנחנו נרגעים, תמיד אפשר לחשוב מה אפשר לעשות אחרת בפעם הבאה. ברגע שהדרך ברורה לנו, המסר והפעולות מצידנו נעשים בצורה עקבית בכל פעם שמתרחש התקף מצד הילדים, הם לומדים איך אפשר להתנהג אחרת בעת תסכול, בדיוק כמו הלמידה שמתבצעת אצלנו. שתפי אותי - מה את לוקחת מכאן ועושה חדש ואחרת מהיום?
יש נושא בהורות שמטריד אותך באופן מיוחד - שתפי אותי ואולי המדריך הבא יהיה עליו:
כל המידע על תהליך הדרכת הורים יחד איתי נמצא בקישור הבא:
